ונוס עיצובים מעור בע"מ נ' כדן

פסק דין

הנתבע משך 2 שיקים מחשבונו ובחתימתו לפקודת התובעת. שיק ראשון ע"ס 2,500 ₪ מועד פרעון 20.12.10. שיק שני ע"ס 2,700 ₪ מועד פרעון 5.2.11. השיקים חוללו בשל הוראת ביטול שמסר הנתבע.

התובעת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (18-08248-11-5). הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר.

בהתנגדות, אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע, נטען כי שני השיקים "נתנו כתשלום מעותד – עבור סחורה עתידית שתילקח מהזוכה במידת הצורך, והיוו שיקים לבטחון בלבד" (סעיף 3 לתצהיר). הנתבע טען כי בהגיע מועד פרעון השיקים לא נוצרה התחייבות עסקית בין הצדדים ולפיכך הורה הנתבע לבטל את השיקים (סעיף 5 לתצהיר). ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

עיקר טענות התובעת

התובעת עוסקת ביבוא ושיווק של חומרי גלם לתעשיית העור ומתמחה ביצור ושיווק של תיקים וארנקים מעור. התובעת היתה בקשר עסקי עם הגב' מיכל יערי, אמו של הנתבע, אשר נהגה להזמין ולקבל סחורה מהתובעת, מעת לעת, עבורה התחייבה לשלם בתנאי אשראי. כך, נהגה הגב' מיכל יערי לשלוח למשרדי התובעת שיקים כתשלום על חשבון התמורה המגיעה לתובעת.

במהלך הקשר העסקי האמור, התקשתה הגב' יערי לעמוד בהתחייבויותיה לשלם התמורה לתובעת שכן שיקים שמסרה לתובעת חוללו ואף ביקשה להחליף שיקים עתידיים שהיו בידי התובעת באחרים. כך, התוודעה התובעת עם הנתבע, בנה של גב' יערי, שכן כאשר לא יכלה עוד למשוך שיקים מחשבונה, הגב' יערי עשתה שימוש בשיקים של הנתבע.

בסופה של ההתקשרות עם גב' יערי, יתרת חובה לתובעת עמדה על סך כולל של 6,497 ₪ ונבעה, בין היתר, מחילולם של שני השיקים נשוא התובענה, אשר נמשכו ע"י הנתבע.

בהתייחס לטענות הנתבע בהתנגדות, טוענת התובעת כי הנתבע לא היה בקשר עסקי עם התובעת ולא ברור מנין הטענות שבתצהירו. התובעת טוענת כי השיקים לא נמסרו עבור סחורה עתידית, אלא כתשלום עבור סחורה שאמו של הנתבע כבר קיבלה והיתה אמורה לשלם בעבורה. בהקשר זה התובעת מפנה לכרטסת שניהלה בה ניתן לראות כי שיקים רבים שמסרה גב' יערי חוללו, לרבות השיקים הנדונים (נספח ד' לתצהיר).

עיקר טענות הנתבע

אמו של הנתבע, הגב' מיכל יערי, ניהלה עסק עצמאי לעיצוב, יצור ושיווק אביזרי אפנת עור עד דצמבר 2011, שאז חדלה מפעילות עקב מחלה. לאורך שנות הפעילות הסתייעה בניהול העסק באביו של הנתבע, נמרוד יערי. הנתבע טוען כי לא לקח חלק פעיל בעסק וכי המכיר והבקיא בפרטים ובעובדות הוא אביו. בתקופה מסויימת נעתר לבקשת הוריו ואפשר תשלומים מסויימים מחשבון הבנק שלו לטובת התובעת.

הנתבע טוען כי החל ממחצית 2009 נוצר קשר עסקי בין התובעת לבין אמו. במהלך הפעילות האמורה, ניתן בתקופה מסויימת אשראי ע"י התובעת, כאשר תשלומים שולמו בשיקים של האם, של הנתבע ושל לקוחותיה של האם לכיסוי התחייבויות שנוצרו (ס' 10 לתצהיר). נטען כי אופן התשלום היה ע"י מתן שיקים, כאשר לא היתה התאמה מוחלטת בין החשבונות לבין התשלום בפועל.

במהלך שנת 2010, שינתה התובעת את מדיניותה כלפי אמו של הנתבע ודרשה כתנאי למשיכת סחורה שיקים עתידיים לבטחון, תמורת הסחורה הנלקחת, ביניהם גם השיקים נשוא התביעה (ס' 12 לתצהיר).

לתצהיר הנתבע צורפה כרטסת אשר עפ"י הנטען נערכה במשרד רו"ח זאב שטרן שניהל את ספרי העסק של אם הנתבע (נספח ה). במקביל לרישום זה, נערך רישום שוטף ומסודר של התחייבויות ותשלומים לספקים ע"י אביו של הנתבע (נספח ו).

במהלך דצמבר 2010, כאשר "לדעתנו" נוצר פער בין התחייבויות לבין התשלומים בפועל, לזכות אם הנתבע, פנה אביו של הנתבע אל התובעת והודיע כי קיימת אי התאמה בחשבונות והינו מבטל את השיקים נשוא התביעה. כמו כן, התבקשה התובעת לערוך בדיקה במערכת הנהלת החשבונות כדי ליישב אי ההתאמה.

הנתבע טען כי הכרטסת שהציגה התובעת אינה זהה לכרטסת שנת 2010 שהוצגה והועברה לנתבע. נטען כי בכרטסת שהועברה לנתבע קיימת יתרת חובה ע"ס 1,457 ₪ בלבד. עוד ניתן לראות כי תשלומים מעותדים בסך של 2,500 ₪ ו-2,700 ₪ היו מביאים את התובעת ליתרת זכות אצל התובעת. מכאן שהנתבע מכיר בחוב בסך של 1,457 ₪ בלבד.

ביום 19.6.13 ניתן פסק דין חלקי ע"ס 1,457 ₪, סכום שאינו שנוי במחלוקת בצירוף החלק היחסי של האגרה ושכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

מטעם התובעת העיד מנהלה מר צבי מאירוביץ. הנתבע העיד בעצמו.

לאחר שעיינתי מסמכים שהוצגו ושמעתי את עדויות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה.